מצב קיר

גלריה הירקון 19, תל אביב

ינואר - פברואר 2017

קרדיט צילום: אלינור סלמון, איריס אפק, יורם אפק

מתוך ׳האבולוציה שבסוף האבולוציה׳, ביקורת של עוזי צור בעיתון ׳הארץ׳:

״בתערוכתו של יורם אפק, אחד האמנים העקביים בשדה האמנות הישראלי, מתנהל שיח מרתק בין הציורי לפיסולי, באופן שבו כל אחד מהם מתייחס לחומרי הגלם והאופן שבו הם מתייחסים זה לזה, מתוך ניגוד והזנה הדדית. זהו גם המתח שבין ההיצמדות למשטח הקיר והחדירה וההתממשות בחלל.

בציורים הטובים שבתערוכה יש איזה כוח פֶטישי של הדומם הפיסולי, ובפסלים יש מההיגיון הציורי הפושט את עורו אך מתיר את שלד הדברים — אזור גבול בין הציור לפיסול שאפק מרחיבו והופכו למרחב פעולה של הפריה הדדית. לעתים נדמה שהציורים הם זיכרון קדום של פסל או חלום שלו, או שבר פסל במרקם הציורי כאפשרות של קיום אחר, פנים אמנותי. חלק מהפסלים נדמים לשרידים מהעולם הקלאסי שעברו את תהליכי השחיקה של הנפש היוצרת עד שנהפכו להדים של זמן עבר. אלה פסלים שכוחם נובע גם מהרמוניה ומתח פנימי בין האיברים וחומרי הגלם השונים.

למשל: שברים מצוירים של כד עתיק באורנמנטיקה של גן עדן מופשט, כחול־לבן, שאפק שותל כחלקי גוף אנושי בסביבה ציורית של שני סוגי מופשט צבעוני ורווי. השבר הקר מונח על פני אדום לוהט הנדמה לרקמה חיה שיש בה מהליריות של חבורת "אופקים חדשים".

בעבודה אחרת מוצג פסל עץ צמוד לקיר של מתארי כד המתחלק בתוכו למתארי שבריו העתידיים, נבואה חשאית של יופי אסתטי עכשווי ועתיק. בקו הגדם, הפסל ניתק מעט מהקיר וכמו צומחת ממנו נשמתו המופשטת, מחושלת מפסי ברזל — וכאן המתח הוא בין הפיגורטיבי למופשט, בין העץ לברזל, בין הציורי הנאחז בקיר לפיסולי המתממש בחלל. זהו פסל בעל יופי כמעט זֶני שבו שני ענפים קטומים, האחד מתעכל כמו מבפנים והשני קצר וישר, עקודים זה לזה ב"שורשים" של ברזל; וכך, כעיוורים הם מגששים ביחד על מרחב הקיר.

אל המשוואה הפיסולית יש ואפק מספח שרידים בעלי עבר ושימוש אחר להיות למרכיב פיסולי אסתטי אמנותי. אחד הפסלים היפים בתערוכה עשוי גדם של ענף עץ מתפתל שברזל משחיר נעוץ בו. בקצה זרועו הקצרה מחוברת ידית עגולה וישנה מעץ, ובקצה זרועו הארוכה מחובר חלק של רהיט כמין פרופלור חסר שחר — המתח והניגוד בין הטבע למעשה האדם, בין העץ לברזל, בין האופקי לאנכי והמתפתל ביניהם, מתלכדים למאזן ציורי־פיסולי הנאסף להרמוניה נדירה של ניגודים.

זוהי רק נגיעה בתערוכה של אמן בשל, שהציורים המוצגים בה היו לי פן מפתיע ביצירתו של אפק, יצירה שאין בה כל רהב מיותר ושנצמדת לליבת האמנות.״

קישור לביקורת המלאה